<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן ד'</h1>
<h2>דף כד:</h2>
כתב הר' יעקב ב"ר שאלתיאל ז"ל בתשובה על שאלה על ענין מים שרופים של גוים שקורין אייג"א ארדנ"ט אם מותרת לקילור או לשתיה. והשיב כבר אמרו חכמים כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן מיהו הוה כחצי שיעור שאסור מן התורה ואפילו הכי התירו חכמים דבר זה לחולה שאין בו סכנה כדאמרינן בפ' כל שעה רבינא הוה שאיף לברתיה וכו'. ואמרינן לחד לישנא מידי דרך הנאתן קא עבידנא כלומר שהדברים העשויים לאכילה ולשתייה אם אדם שף בהם או מושח או עושה קלור אין זה דרך הנאתן ואע"ג דאסורא איכא לחולה התירו אע"פ שאין בו סכנה דאי ביש בו סכנה אפילו דרך הנאתן נמי כדאמרינן באידך לישנא וראיתי רז"ל מסתפקין בדבר אם יתירו דבר של אכילה ושתיה בדבר שאין בו איסור תורה כגון יין נסך ושמנו של גיד וכיוצא בהן לחולה שאין בו סכנה דשמא לא התירו אלא בדברים שחוץ לגוף אבל אכילה ושתיה [לא. וקילור ורטיה] מותר. ולשתות מהן פשיטא דאסיר דאע"פ שאינו ממש כדרך הנאתו כמו שאמר (בחמאה) [בקיבת העולה] החלב גומעו מ"מ איסורא איכא כדפרישית עכ"ל.
